%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%97%d7%9c%d7%94

 

תפילות


א' כסלו התשע"ד מאת:עידו

שאלה:
למה יש תפילות מיוחדות בארמית?

תשובה:
דע לך ידידי היקר ! שהשפה הארמית היתה שפה משנית ללשון הקודש, הן בתקופת בית שני, והן בתקופה שלאחר החורבן, ולעיתים היא היתה השפה המדוברת ושגורה בפי כל יותר מלשון הקודש, והייתה מצויה גם בפי חכמינו ז"ל הן בקרב חכמי בבל, והן בקרב חכמי ארץ ישראל כפי שנראה מהתלמוד הבבלי הירושלמי, ומסיבה זו תרגם האונקלוס את התורה לארמית, כדי שהתורה תהיה נגישה ומובנת גם להמון העם.

ואף הזוהר הק' נכתב בשפה זו.(ומסיבה זו תפילת "בריך שמיה" נאמרת בלשון ארמית, מפני שתפילה זו, שורשה מדברי הזוהר הקדוש). והרבה מהאמוראים נקראו בארמית דוגמת רב פפא ור' זביד ומר זוטרא ומר קשישא ומר ינוקא ועוד הרבה. ומהגאונים רובם נקראו בשם ארמית. ולכך תפילת "מחי ומסי" הנאמרת בסליחות היא בשפה הארמית כפי שהיא כתובה בסדר רב עמרם גאון (סדר אשמורות).שזה השפה המדוברת בתקופת הגאונים. ועי' במחזור ויטרי סימן קכח.

ואף חלק מכתבי הקודש נכתבו בלשון ארמית דוגמת ספר עזרא וספר דניאל, ובשל כך חלק מהתפילות נכתבו בלשון ארמית כשפתם.

אולם ישנם חלק מהתפילות שקבעום בכוונה תחילה בלשון ארמית .
דוגמת נוסח הקדיש שנאמר בלשון ארמי ורבותינו הראשונים נתנו מספר סיבות לדבר.

א. בספר המנהיג (דיני תפילה) ביאר לפי שאין מלאכי השרת מכירים בלשון ארמי, זולתי שלשת הממוני' על ישראל מיכאל גבריאל ורפאל, וכיון שמבקשים בה על הגאלה קיים חשש שהמקטרגים יתקנאו בשליח ציבור המזכיר את הקץ ויבהילוהו, לכן קבעו לאומרו בלשון ארמי.
ב. וסיבה נוספת כתב שם: שלא יתקנאו בזה שישמעו שאנו מקדשי' את ה' יותר מהן.
ג. ויש עוד טעם אחר בקדיש לפי שעולי גלות בבל היה עיקר לשונם בארמית כרוב הענינים שבתלמוד שהיו מדברים בלשון ארמית שהיו מבינים יותר מלשון הקדש, ובקדיש שיש בו הזכרת קץ הימין וצריכין כל ישראל לעשות אותו בכונה על כן תקנוהו כך.
ד. ובספר שבולי הלקט (ענין תפילה סימן ח) כתב שתחילת אמירת הקדיש היתה בלשון עברי, ובימי שמד גזרו שלא יאמרו שמו הגדול מבורך. לכך הנהיגו לאמרו בלשון ארמי שלא היו האויבים מכירין בו ואף על פי שבטלה השמד לא רצו להחזיר הדבר לישנו בלשון עברי כדי שלא ישתכחו הנסים והנפלאות וכדי לעשות פומבי לדבר. ויש להאריך בזה עוד. אך אלו הם עיקרי הדברים ותן לחכם ויחכם עוד.

%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%97%d7%9c%d7%94

 

גלריית תמונות

מענין לדעת

הג'ירף

לבם של הג'ירפים מגיע למשקל של עשרה קילוגרמים ולאורך של שישים סנטימטרים, ועליו לספק לחץ דם הגדול פי שתיים מלחץ דם של יונק גדול ממוצע, זאת על מנת לשמור על זרימת דם תקינה למוח. מכיוון שהרגליים של הגי'רף ארוכות מצווארו, הוא נאלץ לפשק את רגליו בפישוק רחב כאשר הוא רוצה להרוות את צמאונו . עובדה זו יוצרת בעיה כפולה: כאשר הוא רוכן קדימה לשתות, מוח הג'ירף עלול לקבל זרם גדול מידי של דם : כאשר הוא מתרומם חזרה, זרם הדם קטן באופן משמעותי , בשני המקרים עלול הג'ירף לאבד את הכרתו, לכן,מפותחות הג'ירף שתי מערכות לוויסות הדם: כאשר הוא מתכופף, זרם הדם ממותן על ידי מערכת מורכבת של שסתומים המווסתים את כמות הדם המגיעה למוח: כאשר הוא מתרומם , מערכת המכונה בשם " רשת מופלאה " ( Rete mirabile ) פועלת כמעין בולם זעזועים, ומונעת גם כן אובדן הכרה. לחץ הדם האופייני לג'ירף, שהוא גבוה מאוד יחסית ליונקים, מחייב את הג'ירפים להיות בעלי כלי דם עבים במיוחד.