%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%97%d7%9c%d7%94

 

עבודה בחברת הדברה אם יש בזה איסור של "צער בעלי חיים"?


כ"ז תשרי התשע"ד מאת:שאול

שאלה:
רציתי לשאול את כבוד הרב הציעו לי לעבוד בחברת הדברה וחשבתי אולי יש כאן צער בעלי חיים ואמנע מליטול על עצמי עבודה זו אלא אחפש לי עבודה אחרת בתחום אחר?

תשובה:
תשובה : אין בעיה הלכתית בעבודה זו ואין בזה משום איסור צער בעלי חיים.

נימוקים: הגמרא מספרת במסכת חולין (דף ז עמוד ב) על רבינו הקדוש רבי יהודה הנשיא שהפציר ברבי פנחס בן יאיר שיבוא להתארח אצלו. השיב לו רב פנחס עתה יש לי דבר מצוה שאני עוסק בה , בדרך שובי משם אעבור אצלך . וכשחזר נכנס וראה שיש ברשותו של רבי "פרידות לבנות" אמר: מלאך המות בביתו של זה ואני אסעוד אצלו? שמע רבי יצא לקראתו , אמר לו רבי: אמכור אותם , השיב לו: אסור לך למוכרם משום שנאמר (ויקרא י"ט) ולפני עור לא תתן מכשול. אפקיר אותם: לא תוכל מפני שאתה מרבה נזקים לבני אדם. הציע רבי: עקרנא להו(אעקור פרסותיהם ושוב לא יוכלו להזיק .ענה לו רבי פנחס: איכא "צער בעלי חיים". אהרוג אתם: איכא "בל תשחית".
וממה שהשיב על הצעתו של רבי שיהרגם שיש בזה איסור "בל תשחית" מבואר מכאן שבהריגת בעלי חיים אין איסור "צער בעלי חיים" אלא איסור בל תשחית בלבד. ומעתה בנמלים ושאר רמשים שלא שייך בהם איסור בל תשחית שהרי אינם ראוים לכלום. ממילא אין כל איסור להורגם.ואדרבא כשהורגם מונע מעצמו איסורי תורה רבים: דוגמת איסורי אכילת נמלים הנכנסים במאכלים, וכן איסורי שבת בהריגתם וכו'.

ומצאתי בשו"ת עבודת הגרשוני (סימן יג) שהביא ראיה זו וכתב לאור זה : דצער ב"ח לא שייך אלא בב"ח בחיים חיותו, כגון רובץ תחת משאו. או לחסום שור בדישו, או לעקר ב"ח, וכיוצא בזה. אבל מי שנוחר את הבהמה במקום שיוכל לשחטה אין בזה משום צער ב"ח.

ושוב ראיתי בשו"ת נודע ביהודה (מהדורה תנינא - יורה דעה סימן י) שהביא דברי המהרא"י בפסקים וכתבים (סימן ק"ה) שכל דבר שיש בו צורך לאדם, לית ביה משום צעב"ח. וגם לא שייך צעב"ח אלא לצערו ולהניחו בחיים. אבל להמית בהמות וחיות וכל מיני בעלי חיים לית ביה משום צעב"ח וכן מוכח בחולין דף ז' הנ"ל עי"ש.הרי שאף הוא הביא ראיה זו, וקבע כן ע"פ הסוגיא הנ"ל.

ויש עוד סניף להתיר דהנה בשו"ת משנה הלכות (חלק ד סימן רלט ד"ה עוד רגע) הביא בשם שו"ת יעב"ץ (סי' ק"י) שחקר בדין דצער ב"ח ויצא בחקירה אם הוא כלל לכל בעלי חיים בין גדול ובין קטן, ואפילו שקצים ורמשים (לבד שלא יהיו ממיתים, כי כל המזיקין נהרגין אפילו בשבת). וכתב דנראה לו דאינו אלא בבעלי חיים דבני מלאכה נינהו כענינא דקרא דכתיב בבהמה הנושאת משא. ואפשר שאפילו כלב וחתול בכלל, לפי שגם המה בני תרבות ובני מלאכה כמ"ש במג"א לענין להקדים להם האכילה כבהמה, אבל הקטנים שאינם ראויים למלאכת אדם לא.עי"ש.[וממעשה דאמתיה דרבי עם הכרכושתא, לאו משום צעב"ח נגעו בה אלא משום דכתיב ורחמיו על כל מעשיו].

ומבואר דלדעתו אף אם יצער בעלי חיים הללו לא שייך בזה איסור דצער בעלי חיים.

ובשו"ת אגרות משה (חושן משפט חלק ב סימן מז) האריך בזה והעלה שבעלי חיים כזבובים ופרעושים ועכברים וכדומה שמזיקין ומצערין לאינשי ודאי הוא דבר המותר, וליכא אף מדת חסידות בזה. וסיים שם: אבל מ"מ אם אפשר טוב שלא יהרגם בידיו ממש אלא ע"י הנחת דבר ההורגם,שלא יכנס בליבו מידת האכזרית עי"ש.וע"ע בשו"ת שבות יעקב (חלק ג סימן עא) שדן בכעין זה.

וכל שכן בחברת הדברה שהמדביר אינו הורג להדיא את הבע"ח, אלא מפזר את חומר ההדברה, והם מתים לאחר שבאים לשם. וכל שאינו הורגם להדיא, אין כאן איסור לא מצד צעב"ח, ולא מצד "ורחמיו על כל מעשיו".

%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%97%d7%9c%d7%94

 

גלריית תמונות

מענין לדעת

הג'ירף

לבם של הג'ירפים מגיע למשקל של עשרה קילוגרמים ולאורך של שישים סנטימטרים, ועליו לספק לחץ דם הגדול פי שתיים מלחץ דם של יונק גדול ממוצע, זאת על מנת לשמור על זרימת דם תקינה למוח. מכיוון שהרגליים של הגי'רף ארוכות מצווארו, הוא נאלץ לפשק את רגליו בפישוק רחב כאשר הוא רוצה להרוות את צמאונו . עובדה זו יוצרת בעיה כפולה: כאשר הוא רוכן קדימה לשתות, מוח הג'ירף עלול לקבל זרם גדול מידי של דם : כאשר הוא מתרומם חזרה, זרם הדם קטן באופן משמעותי , בשני המקרים עלול הג'ירף לאבד את הכרתו, לכן,מפותחות הג'ירף שתי מערכות לוויסות הדם: כאשר הוא מתכופף, זרם הדם ממותן על ידי מערכת מורכבת של שסתומים המווסתים את כמות הדם המגיעה למוח: כאשר הוא מתרומם , מערכת המכונה בשם " רשת מופלאה " ( Rete mirabile ) פועלת כמעין בולם זעזועים, ומונעת גם כן אובדן הכרה. לחץ הדם האופייני לג'ירף, שהוא גבוה מאוד יחסית ליונקים, מחייב את הג'ירפים להיות בעלי כלי דם עבים במיוחד.