%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%97%d7%9c%d7%94

 

מצוות הצדקה


י"ט סיון התשע"ד מאת:ד

שאלה:
שלום וברכה שאלה בבקשה. אם מישהי עוברת מדי יום ביומו בתחנה המרכזית בירושלים, וכל יום יושבים שם בקביעות אותם קבצנים ופוגשת אותם בוקר וצהרים, צריך לתת להם כל פעם צדקה? ועוד שאלה, אם ניגש אלי אדם המבקש צדקה וניכר עליו שזה אדם רחוק משמירת תורה ומצוות ולא רק זה אלא שנראה שיקנה בכך שתיה/סמים. האם עלי לתת לו סכום מועט או להתעלם?
תודה רבה

תשובה:
כל הרואה עני המבקש צדקה והעלים עינו ממנו, ולא נתן לו, עבר על לא תעשה שנאמר "לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך(דברים טו ז).

אלא שמצינו בדברי רז"ל (כתובות סח.) שאמרו "בואו ונחזיק טובה לרמאים שאלמלא הם היינו חוטאים בכל יום שנאמר וקרא עליך אל ה' וגו'.

ולכן כל שניכר וידוע שהוא מן הרמאים אין לתת לו צדקה כלל. אך אם יש ספק על טיבו של האיש, וייתכן שהוא עני הגון אסור להעלים עני ממנו וחייב ליתן לו צדקה ומכל מקום אין שיעור לצדקה זו ואף בפרוטה בלבד יוצא ידי חובת המצוה.


מקורות :
חומר המעלים עינו מן הצדקה מבואר בשולחן ערוך (יורה דעה הלכות צדקה סימן רמז סעיף א)

מצות עשה ליתן צדקה כפי השגת יד, וכמה פעמים נצטוינו בה במצות עשה. ויש לא תעשה במעלים עיניו ממנו, שנאמר: לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך (דברים טו, ז). וכל המעלים עיניו ממנה נקרא בליעל, וכאילו עובד עבודת כוכבים. ומאד יש ליזהר בה, כי אפשר שיבא לידי שפיכות דמים, שימות העני המבקש אם לא יתן לו מיד, כעובדא דנחום איש גם זו. עכ"ל.

אלא כיון שרבו הרמאים הם הם שמצילים אותנו מן החטא. כמבואר בחז"ל.
וידוע דברי הספר חסידים(סימן סא) שכתב שהנותן לעני שאינו הגון לא די שאינו מקבל שכר, אלא גם נענש על כך - וזה לשונו: כתיב בקהלת (ד' ו') "טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח". כי טוב מלא כף כשאדם נותן ליראי שמים עניים שירדו מנכסיהם ממלא חפנים לעניים שאינם מהוגנים אשר בהם עמל ורעות רוח. ולא עוד אלא שנחשב לו לעון כשהוא נותן לפריצים ונותן להם אתנני זנות ומקיים מורדין בהקב"ה בעולם. לפיכך יתפלל אדם להקב"ה לעולם שיזמין לו בני אדם מהוגנים,עכ"ל.

ומכאן שצריך להתפלל שלא נכשל בבני אדם שאינם מהוגנים.

אך כלפי העני כל שלא ידוע שאינו הגון יש לתת לו צדקה ולא לסמוך על כך שרבו הרמאים.

וכך מבואר בדברי המאירי (מסכת כתובות דף סח עמוד א) וזה לשונו.

אף על פי שביארנו שכל שרואין את העני מתפרנס דרך כבוד אין ראוי מפני זה למשוך יד שלא ליתן לו מכל מקום כל שנודע לנו שהוא עני מעיקרו והוא מרבה בקבלת הצדקה עד שלקח מהם כלי כסף וכלי זהב הרי זה ודאי רמאי ולא היה צריך לכך, אלא שהוא מחביא את עצמו ומהדיט את גופו כדי להתפרנס מן הצדקה ומשנודע לנו כן אין נזקקין לו. ועל זו אמרו בואו ונחזיק טובה לרמאים שאלמלא הם היינו חוטאים שנאמר וקרא עליך אל י"י והיה בך חטא. ומכל מקום לא יהא אדם פוטר עצמו במחשבה זו עד שידע הדבר בבירור הרי אמרו כל המעלים עינו מן הצדקה כאלו עובד ע"ז: עכ"ל.

ועולה ברור מלשונו שכל שלא ידוע בבירור שהוא מן הרמאים, יש ליתן לו צדקה. ברם אין שיעור לצדקה זו ואפילו בפרוטה בלבד יוצא בה ידי חובה.


.

%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%97%d7%9c%d7%94

 

גלריית תמונות

מענין לדעת

הג'ירף

לבם של הג'ירפים מגיע למשקל של עשרה קילוגרמים ולאורך של שישים סנטימטרים, ועליו לספק לחץ דם הגדול פי שתיים מלחץ דם של יונק גדול ממוצע, זאת על מנת לשמור על זרימת דם תקינה למוח. מכיוון שהרגליים של הגי'רף ארוכות מצווארו, הוא נאלץ לפשק את רגליו בפישוק רחב כאשר הוא רוצה להרוות את צמאונו . עובדה זו יוצרת בעיה כפולה: כאשר הוא רוכן קדימה לשתות, מוח הג'ירף עלול לקבל זרם גדול מידי של דם : כאשר הוא מתרומם חזרה, זרם הדם קטן באופן משמעותי , בשני המקרים עלול הג'ירף לאבד את הכרתו, לכן,מפותחות הג'ירף שתי מערכות לוויסות הדם: כאשר הוא מתכופף, זרם הדם ממותן על ידי מערכת מורכבת של שסתומים המווסתים את כמות הדם המגיעה למוח: כאשר הוא מתרומם , מערכת המכונה בשם " רשת מופלאה " ( Rete mirabile ) פועלת כמעין בולם זעזועים, ומונעת גם כן אובדן הכרה. לחץ הדם האופייני לג'ירף, שהוא גבוה מאוד יחסית ליונקים, מחייב את הג'ירפים להיות בעלי כלי דם עבים במיוחד.