%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%97%d7%9c%d7%94

 

למה אני לא מרגיש באורות כמו שאר הבעלי תשובה


ט"ז אדר התשע"ז מאת:נירה

שאלה:
הרב, למה כל הבעלי תשובה באורות חוץ ממני? כולם מספרים כמה הם נהנים משמירת המצות, וכמה הם מרגישים את אלוקים בכל דבר, אבל אני לא מרגישה אותו, אני עושה דברים כי ככה צריך לעשות ואיני מרגישה את השמחה שהם מרגישים?

תשובה:
שלום, המזון הרוחני משול למזון הגשמי, יש אדם שכל חייו סביב אוכל, מדבר על האוכל כל היום, חושב עליו, ובארוחה, רואים אותו שמח ומאושר ואוכל בהתלהבות יתירה ובשמחה מרובה בעיניים בורקות וכולו אומר חיות. לעומתו יש אדם שאינו מדבר על האוכל, לא עושה ממנו עניין, ואוכל כי צריך לאכול, ולא יותר.

האם יעלה על הדעת לשאול מזה שלא עושה כל עניין מהאוכל, מדוע אתה אוכל? הלא פניך מעידים שאינך שמח בשעת אכילה?? ואתה נראה לא מרוצה בעליל מהארוחה, אולי תוותר?!

ודאי שלא!! מפני שהאוכל הוא צורך קיומי לגוף, ובלעדיו האדם ימות.

כך הוא המזון הרוחני -קיום התורה ועשיית המצוות - שהוא צורך קיומי לנפש, יש אדם שעושה את המצוות ושמח, שומר שבת ושמח, מתפלל ושמח. ולעומתו יש שעושה את המצוות אך אין השמחה ניכרת על פניו כלל, אלא עושה את המצות כי כך ציוהו ה' יתברך, אך שניהם שווים בחיובם לעשות רצון אבינו שבשמים, מפני שהוא צורך קיומי עבורנו, ולשמו באנו לעולם הזה.

השמחה בעשיית המצוות היא עבודה, כלשונו של הרמב"ם בהלכות סוכה ולולב (פרק ח):

"השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן, עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו שנאמר (דברים כ"ח) "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב".

עיקר עבודתנו היא לשמוח בעשיית המצוות ובעבודת הבורא, והיא תבוא על ידי שאנו מאמינים בסגולת המצוות ובמי שציוה עליהם, והן על ידי אהבת השם הגדול ויראתו.

פעמים שהסביבה משפיעה, ופעמים שיש ספיקות באמונה, שהספיקות מקררות את האדם מעבודת הבורא, ופעמים שעול הפרנסה ושאר טרדות מונעות את האדם מלשמוח בעבודת ה', אך זו עבודתנו כאן בעולם הזה, ואשרי הזוכים לכך, שזוהי עבודת השם המושלמת והראויה כאן בעולמנו.

%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%97%d7%9c%d7%94

 

גלריית תמונות

מענין לדעת

הג'ירף

לבם של הג'ירפים מגיע למשקל של עשרה קילוגרמים ולאורך של שישים סנטימטרים, ועליו לספק לחץ דם הגדול פי שתיים מלחץ דם של יונק גדול ממוצע, זאת על מנת לשמור על זרימת דם תקינה למוח. מכיוון שהרגליים של הגי'רף ארוכות מצווארו, הוא נאלץ לפשק את רגליו בפישוק רחב כאשר הוא רוצה להרוות את צמאונו . עובדה זו יוצרת בעיה כפולה: כאשר הוא רוכן קדימה לשתות, מוח הג'ירף עלול לקבל זרם גדול מידי של דם : כאשר הוא מתרומם חזרה, זרם הדם קטן באופן משמעותי , בשני המקרים עלול הג'ירף לאבד את הכרתו, לכן,מפותחות הג'ירף שתי מערכות לוויסות הדם: כאשר הוא מתכופף, זרם הדם ממותן על ידי מערכת מורכבת של שסתומים המווסתים את כמות הדם המגיעה למוח: כאשר הוא מתרומם , מערכת המכונה בשם " רשת מופלאה " ( Rete mirabile ) פועלת כמעין בולם זעזועים, ומונעת גם כן אובדן הכרה. לחץ הדם האופייני לג'ירף, שהוא גבוה מאוד יחסית ליונקים, מחייב את הג'ירפים להיות בעלי כלי דם עבים במיוחד.