%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%97%d7%9c%d7%94

 

טעם למצות אכילה בערב יום הכיפורים


ז' תשרי התשע"ו מאת:ישראל זינו

שאלה:
רציתי לשאול מה הטעם למצוות אכילה בערב יום הכפורים שלא מצינו כן בשאר צומות שיש מצוה לאכול קודם הצום?

תשובה:
מצינו בראשונים ארבע טעמים למצווה זו :

א. נצטוונו להכין עצמנו בתשעה לחודש להתחזק באכילה ובשתיה, כדי שנוכל להתענות למחר. והדבר מראה חיבתו של המקום ברוך הוא לישראל. כאדם שיש לו ילד שעשועים וגזר עליו להתענות יום אחד וציוה להאכילו ולהשקותו ערב התענית, כדי שיוכל לסבול. כך הקב"ה, מכל ימות השנה לא ציוה לישראל להתענות אלא יום אחד לטובתם לכפר על עוונותיהם, והזהירם לאכול ולשתות ערב התענית. (רא"ש בפרק שמיני דיומא דף כב, מאירי פסחים סח: ובהקדמת המאירי לספר בית הבחירה).

ב. ויש מפרשים להיפך, שמטרת המצוה היא על מנת שיכבד עלינו הצום ביותר, ולכך הוציאו ג"כ הכתוב בלשון עינוי, שכאשר אוכל ושותה בערב יוה"כ, ומתענה, קשה לו העינוי ביותר (שבולי הלקט סדר יום הכיפורים סימן שז ).

ג. טעם נוסף מצינו משום שיוה"כ מכפר על עוונותיו של אדם, לכן כשאדם אוכל בעיוה"כ הוא מראה שמחה שסוף סוף הגיע זמן כפרתו, ותהיה לו לעדה על דאגתו -לאשמתו, ויגונותיו- לעוונותיו. (שערי תשובה שער רביעי אות ח-י).

ד. טעם נוסף הביא רבינו יונה שבשאר ימים טובים אנחנו קובעים סעודה לשמחת המצוה, כי יגדל וישגא מאוד שכר השמחה על המצוות כמו שנאמר (דבה"י כט-יז) "ראיתי בשמחה להתנדב לך". ונאמר (דברים כח) "תחת אשר לא עבדת ...בשמחה". ומפני שיוה"כ הוא יום צום, נתחייבנו לקבוע הסעודה על שמחת המצוה בערב יום הכיפורים (שם).

ולגבי שאר צומות לא מצינו מצוה זו מכיון שיום הכיפורים זהו הצום היחיד שהוא מן התורה, אבל שאר צומות חיובם רק מדרבנן.

אך ראיתי דבר מעניין בספר "עובר אורח" לגאון האדר"ת (אות רעג) שכתב שכשם שאמרה תורה שיש מצוה לאכול בערב יום הכיפורים, כך יש מצוה לאכול בערב תשעה באב ובשאר ערבי הצומות. וטעמו: שעיקר מה שהוא מצוה בעיה"כ הוא משום חיזוק הגוף שלא תזיק לו התענית, ואם כן אף בצומות שחיובם מדרבנן קיימת מצוה זו, ובהמשך דבריו הוסיף לחדש שיש בזה מצות עשה למרות שמדובר בצומות שחיובם מדרבנן, מכיון שהוא מצווה ועומד לצום הרי חיובו מהתורה משום שנאמר "לא תסור" כדאיתא בשבת (כג.) עש"ב.

%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%97%d7%9c%d7%94

 

גלריית תמונות

מענין לדעת

הג'ירף

לבם של הג'ירפים מגיע למשקל של עשרה קילוגרמים ולאורך של שישים סנטימטרים, ועליו לספק לחץ דם הגדול פי שתיים מלחץ דם של יונק גדול ממוצע, זאת על מנת לשמור על זרימת דם תקינה למוח. מכיוון שהרגליים של הגי'רף ארוכות מצווארו, הוא נאלץ לפשק את רגליו בפישוק רחב כאשר הוא רוצה להרוות את צמאונו . עובדה זו יוצרת בעיה כפולה: כאשר הוא רוכן קדימה לשתות, מוח הג'ירף עלול לקבל זרם גדול מידי של דם : כאשר הוא מתרומם חזרה, זרם הדם קטן באופן משמעותי , בשני המקרים עלול הג'ירף לאבד את הכרתו, לכן,מפותחות הג'ירף שתי מערכות לוויסות הדם: כאשר הוא מתכופף, זרם הדם ממותן על ידי מערכת מורכבת של שסתומים המווסתים את כמות הדם המגיעה למוח: כאשר הוא מתרומם , מערכת המכונה בשם " רשת מופלאה " ( Rete mirabile ) פועלת כמעין בולם זעזועים, ומונעת גם כן אובדן הכרה. לחץ הדם האופייני לג'ירף, שהוא גבוה מאוד יחסית ליונקים, מחייב את הג'ירפים להיות בעלי כלי דם עבים במיוחד.