%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%97%d7%9c%d7%94

 

הקדיחה אשתו תבשילו יגרשנה, הייתכן?


י"ג אדר א' התשע"ו מאת:יעקב

שאלה:
ראיתי מאמר חז"ל שהוא נראה כתמוה בעיניי מאוד, "בית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערוות דבר. ובית הלל אומרים אפילו הקדיחה תבשילו" (גיטין צ.). איך ייתכן שיורו חז"ל לגרש אשה בגלל שהקדיחה תבשילו ( ששרפה לו את התבשיל, או ששמה יתר מידי מלח), היכן הרגישות וכבוד האישה שעליה תשלם מחיר כה כבד על הקדחת התבשיל?

תשובה:
יפה שאלת, וכבר עמד בזה "רבי יהושע מקוטנא" והוסיף תמיהה על תמיהה, הייתכן שדווקא "הלל הזקן" בסבלנותו הידועה שלא הקפיד על אדם, ולמרות שהטריחוהו סמוך לכניסת השבת בשאלות של הבל לא כעס, וכאן הוא מתיר לגרש אישה על עוון קל כזה שהקדיחה תבשילו בחוסר שימת לב?

והשיב שיש שלוש סוגי נשים ביחס שלהן לבעליהן.

סוג ראשון: אשה שקרה לה תקלה והקדיחה את התבשיל, מגרדת מה שקלקלה ונוטלת את המקולקל לעצמה, ולבעלה היא מגישה את החלק הטוב שלא נשרף, כדי שלא ירגיש בקלקולה- זו היא אשת חיל עטרת בעלה.

סוג שני: אשה שאינה דואגת לכבוד בעלה מודיעה לו על קלקול התבשיל מפייסת אותו ואומרת: בא ונחלק בינינו חלק כחלק מהטוב ומהשרוף, בעלה מתרצה לה, אינו רוגז עליה ואוכל את חלקו עמה ביחד שווה בשוה – זוהי אשה בינונית.

סוג שלישי: אם קרה לה מקרה שנשרף תבשילה, האשה לוקחת לעצמה את החלק הטוב, ואילו לבעלה היא מגישה את החלק השרוף "שיהנה" ממה שבישלה והקדיחה, אשה כזו שאיבדה את המינימום של הכבוד לבעל, ועל אשה זו טוענים בית הלל שרשאי לגרשה.

ועוד תירוץ נפלא ראיתי בזה, אדרבא דין זה נתקן בעיקרו למען כבודן של בנות ישראל, הגע עצמך אם היה הלכה כבית שמאי שאין לגרש אשה בעל כרחה אלא אם כן מצא בה ערוות דבר, אזי אם גירשה משום סיבה אחרת, היו הבריות אומרות, מפני ערות דבר גירשה, ואז לא הייתה האשה מסוגלת לשאת את בושתה, ולא היתה יכולה להנשא שנית, באו בית הלל וכיסו את בושתה באופן שיוכלו לתלות הגירושין גם בסיבה פעוטה כהקדיחה תבשילה.

מקורות :
מגדולי התורה חלק כא עמוד כו| תורה תמימה דברים כד| הזהרו בכבוד חבריכם עמוד קו.

%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%97%d7%9c%d7%94

 

גלריית תמונות

מענין לדעת

הג'ירף

לבם של הג'ירפים מגיע למשקל של עשרה קילוגרמים ולאורך של שישים סנטימטרים, ועליו לספק לחץ דם הגדול פי שתיים מלחץ דם של יונק גדול ממוצע, זאת על מנת לשמור על זרימת דם תקינה למוח. מכיוון שהרגליים של הגי'רף ארוכות מצווארו, הוא נאלץ לפשק את רגליו בפישוק רחב כאשר הוא רוצה להרוות את צמאונו . עובדה זו יוצרת בעיה כפולה: כאשר הוא רוכן קדימה לשתות, מוח הג'ירף עלול לקבל זרם גדול מידי של דם : כאשר הוא מתרומם חזרה, זרם הדם קטן באופן משמעותי , בשני המקרים עלול הג'ירף לאבד את הכרתו, לכן,מפותחות הג'ירף שתי מערכות לוויסות הדם: כאשר הוא מתכופף, זרם הדם ממותן על ידי מערכת מורכבת של שסתומים המווסתים את כמות הדם המגיעה למוח: כאשר הוא מתרומם , מערכת המכונה בשם " רשת מופלאה " ( Rete mirabile ) פועלת כמעין בולם זעזועים, ומונעת גם כן אובדן הכרה. לחץ הדם האופייני לג'ירף, שהוא גבוה מאוד יחסית ליונקים, מחייב את הג'ירפים להיות בעלי כלי דם עבים במיוחד.