%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%97%d7%9c%d7%94

 

גזילה שאבדה


א' אב התשע"ד מאת:אפיק גורן

שאלה:
שלום הרב!

במקום עבודתי משתמשים לניוד חפצים בעגלת סופר ישנה
שככל הנראה נגנבה באחת השנים לצורך איסוף עצים לל"ג בעומר ע"י ילדים.

לא ידוע מי בעליה. ולפי המופיע עליה היתה שייכת לרשת חנויות שפשטה רגל.

האם מותר להשתמש בעגלה?
האם מוטל עליי להתקשר, לחפש ולהחזיר את העגלה לבעליה? (טרחא גדולה, לא בטוח שאצליח)
האם העגלה נחשבת לאבידה / גניבה או אולי גדר כלשהו של שניהם?

תשובה:
עגלת קניות זו נחשבת כאבידה, וכיון שבעליה התייאשו ממנה מפני שעבר זמן רב משעה שנאבדה, וגם החנות אינה קיימת עוד.

לכן למרות שיש בה סימן, מותר להשתמש בה.

ברם זה כלפי המוצא, שהחפץ הגיע לידו לאחר יאוש בעלים, אבל זה שעשה שלא כהוגן והוציא את העגלה שלא ברשות הבעלים ממתחם הסופר ולא החזירה למקומה, הרי הוא כגזלן, ולעולם לא פוקע ממנו חיוב השבת החפץ לבעליו, למרות שהרשת פשטה רגל ואינה קיימת עוד.

מקורות והוספות :

איתא במסכת בבא מציעא (דף כג עמוד ב) ההוא גברא דאשכח כופרא בי מעצרתא, אתא לקמיה דרב. אמר ליה: זיל שקול לנפשך, חזייה דהוה קא מחסם, אמר ליה: זיל פלוג ליה לחייא ברי מיניה. לימא קא סבר רב מקום לא הוי סימן? - אמר רבי אבא: משום יאוש בעלים נגעו בה, דחזא דקדחי ביה חלפי.

ומבואר מהגמרא שאם עבר זמן רב משעת האבידה, וכבר נתייאשו בעליה מהחפץ וממציאותו, רשאי המוצא ליטלו לעצמו. למרות שיש בו סימן.

אך כל זה לגבי עגלה שנמצאה אחר שהחנות נסגרה ועבר זמן רב משעת האבידה ובוודאי שנתייאשו בעליה ממנה. אבל אם האבידה הגיעה לרשות המוצא קודם יאוש בעלים, המוצא חייב להשיבה לבעליה שהרי "באיסורא אתא לידיה" ושוב לא יועיל יאוש הבעלים להתיר לו להשתמש בחפץ.

נ"ב. התייחסתי לעגלה כעל אבידה, ולא מצד גניבה. כיון שהגנב אינו ידוע, וגם אין הכרח שהיא עגלה גנובה ונטלוה מהחנות ללא רשות. שייתכן שנטלוה ברשות ונשכחה וכדו' . ובכל מקרה כלפי השואל שאינו קשור לכל זה, ההתייחסות ההלכתית צריכה להיות רק מצד אבידה בלבד.

%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%97%d7%9c%d7%94

 

גלריית תמונות

מענין לדעת

הג'ירף

לבם של הג'ירפים מגיע למשקל של עשרה קילוגרמים ולאורך של שישים סנטימטרים, ועליו לספק לחץ דם הגדול פי שתיים מלחץ דם של יונק גדול ממוצע, זאת על מנת לשמור על זרימת דם תקינה למוח. מכיוון שהרגליים של הגי'רף ארוכות מצווארו, הוא נאלץ לפשק את רגליו בפישוק רחב כאשר הוא רוצה להרוות את צמאונו . עובדה זו יוצרת בעיה כפולה: כאשר הוא רוכן קדימה לשתות, מוח הג'ירף עלול לקבל זרם גדול מידי של דם : כאשר הוא מתרומם חזרה, זרם הדם קטן באופן משמעותי , בשני המקרים עלול הג'ירף לאבד את הכרתו, לכן,מפותחות הג'ירף שתי מערכות לוויסות הדם: כאשר הוא מתכופף, זרם הדם ממותן על ידי מערכת מורכבת של שסתומים המווסתים את כמות הדם המגיעה למוח: כאשר הוא מתרומם , מערכת המכונה בשם " רשת מופלאה " ( Rete mirabile ) פועלת כמעין בולם זעזועים, ומונעת גם כן אובדן הכרה. לחץ הדם האופייני לג'ירף, שהוא גבוה מאוד יחסית ליונקים, מחייב את הג'ירפים להיות בעלי כלי דם עבים במיוחד.