%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%97%d7%9c%d7%94

 

חסד שלום ומרדכי – נערות במצוקה

ברוכים הבאים ל " חסד שלום ומרדכי " חסדשלום

נכון לסוף שנת 2014,
מספרם של הבנות בעלות הקשר עם בני המיעוטים עומד על 100,000 (מאה אלף ! )
30,000 מתוכם כבר נשואות להם.
ורחל מבכה על בניה ( ובנותיה…. )

זרוע סיוע לנערות שנקלעו לקשר עם בני המיעוטים.

 

לפרטים : פרויקט שירה – ( גב' שירה )

טלפון לפרטים : 054-8000618

 או יש למלא את כל הפרטים למטה.

השם שלך- (חובה)

האימייל שלך- (חובה)

הטלפון שלך- (חובה)

נושא:

ההודעה שלך:

" חסד שלום ומרדכי "

הקטע הבא מיועד אלייך, אחותי היקרה,

חלום ורוד, אך יקר!

אני בת 29 ממרכז הארץ, בת למשפחה אמידה- אבי בעל משרה בכירה ומכובדת. ילדותי עברה עלי בעושר ופינוק, הצטיינתי בלימודים, ביסודי ולאחר מכן גם בתיכון ובקיצור לא חסר לי כלום.
בערבו של אחד הימים נכנסתי 'לסופר פארם' כדי לקנות תרופות עבור אימי. הרוקח היה מאוד נחמד בחור משכיל ומלומד. הוא חייך כשראה אותי, אמר לי אני מאוד מוכרת לו ושאל האם אני אחות של עידן. מאוחר יותר הבנתי שזה היה רק כדי להתחיל איתי, אך באוותם רגעים טרחתי לענות לו בנימוס שאני לא אחות של עידן. הוא הגיב 'בהפתעה' ואמר 'לא יכול להיות' והתחיל לשאול היכן אני לומדת 'כי בטוח נפגשנו בעבר'.
לאחר שסיפרתי ל היכן אני לומדת המשיכה השיחה הלאה 'מציק לי שאני לא מצליח להיזכר מהיכן אני מכיר אותך' אמר, 'בדרך כלל אני לא זוכר שמו או פרצפופים באופן מיוחד, אך בך יש משהו מיוחד ולכן אני זוכר אותך'.
לא חשדתי בכלום, זרמתי עם השיחה שבה באלגנטיות ובדרכים עקיפות הוא מצליח 'לחלוב' ממני פרטים נוספים על עצמי. גם בסוף השיחה הוא 'לא הצליח' כמובן 'להיזכר' מהיכן אני מוכרת לו, אך לא שכח לומר שיש בי משהו מיוחד.
בדרכי הביתה הצצתי בחשבונית. שם הקופאי שהודפס היה נראה לי ערבי- 'יוסוף' הערכתי שזו שמו של קופאי אחר ושהוא רק החליף אותו או כל סיבה אחרת.
הוא נראה ונשמע ישראלי לכל דבר ועניין.
למחרת נזקקה אימי לתרופה נוספת, נכנסתי שוב לבית המרקחת והנה הוא שוב עומד שם. ברגע שבו הבחין בדמותי הוארו פניו בחיוך רחב, השיחה היום המשיכה בדיוק מהנקודה שהסתיימה אתמול.
ביום הבא מצאתי סיבה 'לקפוץ' לבית המרקחת, הוא הצליח לעורר בי עניין, אולי רק סתם סקרנות. בשבוע הקרוב הגעתי לשם שוב ושוב, בשלב הזה כבר לא נזקקתי לתירוצים שיצדיקו את כניסתי לשם, פשוט נכנסתי והתחלנו לדבר בנחמדות.
באחת השיחות שאלתי אותו על השם שהופיע בחשבונית ומה מוצאו. הוא ענה לי בפשטות שהוא ערבי ושאל 'האם זה מפריע לך?'
התביישתי לומר את האמת, התחלתי לשכנע את עצמי שזה באמת בסדר.
ראשית כי אין ביננו שום דבר שהוא מעבר לשיחות נחמדות ואולי גם קצת ידידות נעימה.
חוץ מזה שהוא ממש עדין ורגיש ולמען האמת כמוהו לא פגשתי מעודי- מבין, מקשיב, חכם ומייעץ עצות כה חכמות וכה יעילות. 'הוא לא כמו כל הערבים שהזדמן לי לפגוש אי פעם'.
חברה לכיתה שידעה על הקשר הזה וראתה להיכן שאני נסחפת, ניסתה להזהיר אותי. התאמצתי להסביר לה שהיא אינה יודעת על מה היא מדברת 'וכמה שהוא מיוחד', אך היא התעקשה ואמרה לי שוב ושוב "בסוף הוא ירביץ לך- כמו כל הערבים".
צחקתי בליבי על הפנאטיות שלה, על ההגזמה המופרעת הזאת. ולמען האמת אפילו התרגזתי עליה- מדוע היא מכלילה את כל הערבים ואינה מפרידה בין טובים ורעים?
חשבתי שהדברים שהיא אמרה מתאימים אולי לערבים שאינם מלומדים, כאלה שעובדים בסופרים או בשיפוצים,הסעות או כל עבודת כפיים פשוטה. 'הרי כם אצלנו, היהודים, ישנם טובים ורעים טענתי באוזניה 'ולמזלי הטוב נפלתי על אדם בעל אישיות מיוחדת'.
חברתי שדאגה לי סיפרה לאחותי את הדברים ואחותי סיפרה להורי. הם קראו לי לשיחה שבה הסברתי להם שאין ביננו כלום, ואנחנו סתם משוחחים. הודתי בכך שאמנם הוא מנסה לקדם את הקשר אך הצהרתי שמצדי אין לזה סיכוי, ואין להם מה לדאוג.
וכך הקשר ביננו הלך והתחזק, עם שחר עוד בטרם פקחתי את עיני, המתינה לי בסלולרי הודעת 'בוקר טוב' מחממת לב, הודעה שנתנה את האות להתכתבויות ולשיחות טלפוניות רבות שבאו אחריה במשך היום כולו….
שלוש שנים חלפו. חשתי כמי שזכת בפייס, מאושרת ופרוחת כפי שלא הייתי מעודי. 'עשיתי את עסקת חיי' חשבתי לעצמי שוב ושוב ולא שמתי לב לכך שאני צמודה למכשיר הסלולרי, מתנתקת מכולם. לכל מי שניסה חשכנע אותי שזה לא יגמר טוב הסברתי שהוא טועה. זה כבר שלוש שנים שאנו יחד ומעולם לא רבנו וודאי שהוא לא ירים עלי יד.
בערבו של אחד הימים התעורר ויכוח גדול ומשמעותי ביני לבין אימי. הוויכוי היה טעון מאוד ועד מהרה הוא עבר לצעקות. אמי התפרצה נגדי ואמרה לי במילים בוטות מאוד את כל מה שהיא חושבת על ערבים, הזכירה שעברו כבר מעל שלוש וחצי שנים מאז שהכרתי אותו ושאלה במילים ברורות 'מתי תתעוררי ותעזבי אותו כבר?'
זה הסעיר אותי מאוד, התחלתי לבכות. באופן טבעי התקשרתי אליו מיד. אמרתי לו שאני רוצה לעזוב את בית הורי עוד הערב!
הוא הגיע מיד ולקח אותי למקום שקט, לשתות משהו, להירגע .
שתיתי כוס אחת והוא לחץ עלי לשתות עוד 'כדי להירגע'. התפלאתי שהוא בעצמו שהוא בעצמו לא שתה כלום, הוא נימק זאת בטיעון שעליו לנהוג. לאחר זמן הוא הציע שהיות והשעה כבר מאוחרת כדאי שנלך לאיזה מלון לישון, 'בבוקר נראה איך ממשיכים'
באותו ערב השתנו חיי..
ברשותך, אחותי היקרה, לא אפרט את כל אירועי אותו לילה מר ועצוב, אציין רק ששרידי ההגיון שנותרו לי לאחר השתייה הנחו אותי לנסות ולשמור על כבודי, אולם הוא כעס כל כך עד שהכה אותי באכזרויות ולבסוף ביצע בי את זממו בכפייה גמורה, בלי שמץ של רחמים. פתאום ראיתי למול עיני איש אחר לגמרי, אדם עם טירוף בעיניים, וקצף על השפתיים, כמו חיית טרף שזה עתה הצליחה לצוד את טרפה האומלל. ספגתי באותו ערב מכות נוראות, אך הדלת הייתה נעולה ולא היה לי לאיפה לברוח.
זה היה מעבר לכוחותי הגופניים והנפשיים, בסוף התמוטטתי למיטה וישנתי באפיסת כוחות.
בבוקר בתעוררתי עם כאבי תופת אך גרוע מכך- עם מטען נורא של אכזבה עמוקה, חשתי שהגעתי למקום גבוה מאוד רק כדי ליפול ממנו ולהיתרסק בעוצמה גדולה יותר..
בתחילה הוא ניסה להרגיע אותי, אך מהר מאוד הבין שעכשיו אני כבר 'לא קונה' את כל היוצא מפיו, בבת אחת הבנתי כמה צדקו חברותי, החלטתי שאני עוזבת אותו.
כשהבהרתי בפניו את הוא החל לבכות, הביע צער וחרטה, הבטיח להשתנות. בתוך הדברים הוא דאג 'להזכיר' ולהסביר לי עד כמה שגם אני לא הייתי בסדר, שלא כיבדתי אותו מספיק לדבריו.
לא יודעת מה עבר לי בראש באותם רגעים, אבל החלטתי לנסות שוב. הוא באמת ניסה לחזור ולהיות מקסים ונחמד. זה החזיק מעמד 4 ימים בדיוק לפני ששוב זה התפרץ ברגע שבו היינו לבד בדירתו בשעת לילה מאוחרת..
פתאום קלטתי כל מיני דברים קטנים שלפני כן פשוט לא הבחנתי בהם מחמת העיוורון בהייתי שרויה בו. לפתע הבנתי שכל הנחמדות הזאת הייתה רק מסיכה, רק כיסוי. כמו שועל ערמומי שהלך ללמוד באוניברסיטה, יודע לדבר יפה, מחמיא בלי גבול, אבל בראשו ממתין כל עת לשעת הכושר שבה יטרוף את קורבנו.
בבת אחת הכתה בי ההכרה שבמשך כל אותה תקופה ארוכה הוא פשוט שיחק בי, נהנה מהקשר ואפילו התגאה בו בפני חבריו, אבל הכל היה למענו, הוא השתמש בי!
אמרתי לו שאני עוזבת. 'הפעם זה סופי' אמרתי ולא התייחסתי להבטחות, לבכיות ולשכנועים.
כשעזבתי חשתי בהקלה עצומה, שמחה גדולה מאוד שהחזיקה מעמד עד.. שגיליתי שאני בהריון.
יצרתי עימו קשר טלפוני אמרתי לו שחייבים להיפגש בדחיפות. הא הופתע מהטלפון ושאל מה קרה. ' זה לא לטלפון' אמרתי. בהגיעו סיפרתי לו על ההריון ושאני לא יודעת מה לעשות. הוא נבהל, בהתחלה הוא שתק זמן ארוך, אך לאחר מכן ניסה לנצל את המצב לכיוון שלו. 'אל תדאגי' אמר, 'נגדל אותו ביחד, אני אדאג לו להכל'. ניסיתי להסביר לו שאינני מעוניינת ובפרט אחרי שחוויתי את תחת זרועו. הוא אמר שאין בריר ושעכשיו הכל ייראה אחרת, אני אהיה אדם אחר כי יש ילד..
החלטתי לנסות תקופה נוספת. כמובן שבהתחלה הוא התאמץ וניסה להיות הכי מקסים שבעולם. שינויים בזמני העבודה שלו הביאו לכך שנפגשנו רק בסופי שבוע, וכך החזקנו מעמד תקופת- מה.
באחד הימים כשההריון היה כבר בשלביו היותר מתקדמים, הוא חזר כעוס על עמית לעבודה ושוב הייתי אני הכתובת לפירוק דחפיו ותיסכוליו בדרכים שקשה לתאר. שוב הייתה הדלת נעולה ושוב מצאתי אאת עצמי בסיטואציה המשפילה ביותר שיכולה לעבור על אישה. כעת כבר הייתי במצב גופני שבו לא הסכמתי להישאר יותר מדקה אחת נוספת, האינסטיקטים האמהיים שלי הנחו אותי לפעולה. צרחתי וצעקתי עד שהוא נבהל וחשש שהשכנים יזמינו משטרה..
בהגיע העת נולדה לי בת מקסימה. היום היא כבר גדולה אך עדיין היא חשופה מידי. פעם לקריאות משפילות מחבריה לספסל הלימודים וגרוע מכך- לאב מדת שונה מלאום שונה, מאיים כל עת ומנסה לבלבל ולמשוך אליו, לעמו ולדתו..
בליל אמש, האיר עוד יום שבו נאלצה להתעמת עם אביה ועם סביבתה בפעם המי-יודע-כמה, נכנסה ביתי לחדרי, הישירה מבטה אלי, הביטה עמוק לתוך עיני ושאלה "אמא למה?".
חיבקתי אותה חזק חזק ובכיתי כמו ילדה קטנה. הרגעתי אותה כמו שרק אמא יודעת להרגיע את ביתה האהובה. לאחר שנרגענו והיא עלתה למיטתה לשנת הלילה, גמלה בליבי ההחלטה שאולי אכתוב את סיפורי בקצרה, שכמה שיותר בנות תדענה כמה קל לטעות, כמה קשה לתקן. שאולי באמצעות ספורי תינצל ולו גם בת אחת מגורל דומה.
דילגתי בכוונה על תיאורי הסבל והייסורים, המכות וההשפלות, חשוב לי בעיקר להדגיש כי הכל החל בשיחה סתמית וכביכול תמימה.

אחותי היקרה!
מינעי מעצמך סבל מיותר, פיקחי את עינייך!
היזהרי משיחות סתמיות שנראות תמימות.
זכרי! לא כל הנוצץ זהב.
ריגוש אינו בהכרח אהבה. לפעמים אולי תשמעי מילות אהבה, אך האמת שמדובר רק בתאווה, בדרך שתוביל באופן וודאי לאכזבה.
מלב כנה ואוהב.
(מתוך הספר "מלכודות דבש")

אז איך זה מתחיל?
בת יהודייה מכירה בחור בשם משה, יוסף או אבי מאוחר יותא מתברר שהשמות הללו הם למעשה מוסא, יוסוף ואיברהים.. לאחר שהקשר מתהדק מעט, לאחר שנצברו שעות שיחה רבות שחולפות כמעט מבלי שנשים לב, שהשכל נחמד "ובעצם מה רע בלדבר וקצת לבלות?" אחרי שמגיעות מתנות קטנות או גדולות וגורמות להרגשה כה נהדרת ומחשבה שבעצם "מה הוא שונה מכולם.." "הוא אדם טוב.." בשלב הזה מתחיל להיכנס הרגש לתמונה בעוצמה זו או אחרת. בעצם את מתחילה לגלות שאפשר 'להתגבר' על הזיוף שבשם הבחור, פתאום זה כבר לא מפריע, יש רגש אז ממשיכים הלאה.
כל הבנות תיארו את השלב הבא כחלק נעים ונחמד ביותר. "התחלתי להרגיש רצויה אהובה ונחשקת אצל מישהו.." "אני מחכה כבר לפגוש אותו "הפרפרים בבטן" היו רק הסימן לתחושות שמילאו אותי אושר כזה לא ידעתי מעולם".
השלב הבא  הגיע אצל כולן במוקדם או במאוחר ברגע מסוים, בעת משבר או שסתם הרגיש טוב ובטוח מידי בעצמו- בבת אחת מתגלות פניו של הבחור כאלים, כועס, מקלל, מכה,משפיל.
ישנן שזה התגלה בשלב שבו עדיין היה להן לאיפה לחזור, אצל אחרות זה קרה רק לאחר שעברו להתגורר עימו בשכונת מגוריו או גרוע יותר בכפר, בחיק משפחתו התומכת.

אז למה זה בעצם קורה? מה גורם לבת יהודייה לפתח קשר עם בחור ערבי?

אצל רוב הבנות זה מתחיל באקראי.
רוב מקומות העבודה מעסיקים בנות יהודיות לצד גברים ערבים. במקומות עבודה אלו מזדמנים העובדים יחד בזמנם הפנוי מטבע הדברים מתהוות בזמנים אלה שיחות בין עובדים.
ברוב הפעמים נערות המגיעות מבתים מחוסרי או/ו אמצעים ונטולי חום ואהבה כשחלקן מוצאות עצמן מסתובבות עם בני מיעוטים "כהצלה" מהמצב בו הן נמצאות "ושיפור" הערכה עצמית נמוכה.

המרכז לנערות במצוקה פועל לאיתור, סיוע וליווי הנערה ברגעים בהם היא הכי זקוקה לאוזן קשבת ותמיכה.
הנערה יכולה לקבל תמיכה בכל שעה משעות היממה בין תמיכה ריגשית ובין בעזרה כספית בסלי מזון שכר דירה שיקום ומציאת עבודה.

לפרטים : פרויקט שירה – ( גב' שירה )

טלפון לפרטים : 054-8000618

[email protected]gmail.com

 או יש למלא את כל הפרטים למטה.

השם שלך- (חובה)

האימייל שלך- (חובה)

הטלפון שלך- (חובה)

נושא:

ההודעה שלך:

" חסד שלום ומרדכי "

%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%97%d7%9c%d7%94

 

גלריית תמונות

מענין לדעת

הג'ירף

לבם של הג'ירפים מגיע למשקל של עשרה קילוגרמים ולאורך של שישים סנטימטרים, ועליו לספק לחץ דם הגדול פי שתיים מלחץ דם של יונק גדול ממוצע, זאת על מנת לשמור על זרימת דם תקינה למוח. מכיוון שהרגליים של הגי'רף ארוכות מצווארו, הוא נאלץ לפשק את רגליו בפישוק רחב כאשר הוא רוצה להרוות את צמאונו . עובדה זו יוצרת בעיה כפולה: כאשר הוא רוכן קדימה לשתות, מוח הג'ירף עלול לקבל זרם גדול מידי של דם : כאשר הוא מתרומם חזרה, זרם הדם קטן באופן משמעותי , בשני המקרים עלול הג'ירף לאבד את הכרתו, לכן,מפותחות הג'ירף שתי מערכות לוויסות הדם: כאשר הוא מתכופף, זרם הדם ממותן על ידי מערכת מורכבת של שסתומים המווסתים את כמות הדם המגיעה למוח: כאשר הוא מתרומם , מערכת המכונה בשם " רשת מופלאה " ( Rete mirabile ) פועלת כמעין בולם זעזועים, ומונעת גם כן אובדן הכרה. לחץ הדם האופייני לג'ירף, שהוא גבוה מאוד יחסית ליונקים, מחייב את הג'ירפים להיות בעלי כלי דם עבים במיוחד.